קוברה - בורדו בע"מ נ' סגרון

החלטה

התובעת הגישה כנגד הנתבע בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל על יסוד 7 שיקים המשוכים על שם הנתבע, בסכום כולל של 29,839 ₪.

כנגד הבקשה לביצוע שטר, הגיש הנתבע התנגדות נתמכת בתצהיר. הנתבע מודה בתצהירו כי הוא בעל החשבון ממנו נמשכו השיקים, אך לטענתו הוא לא חתם על גבי השיקים ולא הוא שמסר לתובעת את השיקים. לגרסת הנתבע, אביו חייב לתובעת סכום כספי בסך של 28,000 ₪ והוא שחתם על גבי השיקים ומסר אותם לתובעת. עוד טען הנתבע, כי הוא לא היה מעורב בעסקה שנערכה בין אביו לתובעת.

הנתבע נחקר על תצהירו. במהלך החקירה הנגדית הודה הנתבע כי חשבונו שימש את אביו לניהול חשבון בנק עבור חנות אופניים שניהל האב, מאחר והאב הוכרז כפושט רגל ובכך ביקש הנתבע לסייע לאב. עוד התברר במהלך החקירה, כי הנתבע נכח יחד עם האב, בפגישה שנערכה במשרדי התובעת, במהלכה הגיעו להסכם הסדר חוב שהוגש וסומן מש/1.

על פי מש/1 שנערך ונחתם ביום 12/9/12 על ידי הנתבע והערב לחוב, אביו של הנתבע, מדובר בחוב של הנתבע כלפי התובעת שהאב התחייב לסלק. הנתבע חתום על גבי המסמך כ"בעל החוב" ובכך יצר הנתבע התקשרות ישירה וקרובה עם התובעת. המסקנה המתבקשת מקיומו של מש/1, שהנתבע היה מעורב בעסקה שנערכה עם התובעת ובהסדר החוב כלפי התובעת, ולא כטענתו בהתנגדות.

באשר לטענה כי לא הנתבע חתום על גבי השיקים אלא אביו. הנתבע הודה בחקירתו, שנתן הרשאה לאביו לפעול בחשבון במזומן וכן שמסר את השיקים נשוא מש/1 לידי התובעת. כבעל החשבון, הוא שנושא באחריות, לשיקים שהונפקו על ידי הבנק ונמסרו לידיו, ולא ניתן להתעלם מהעובדה שהנתבע לא טען כי האב גנב ממנו את השיקים, מכאן, שהנתבע ידע שהאב עושה שימוש בשיקים בחשבון הבנק. טענתו היא, שהאב חתם על השיקים ללא ידיעתו, ידיעה שלטענתו, ידע עליה רק בדיעבד, לאחר שהשיקים סורבו.

גרסה זו של הנתבע, אינה עולה בקנה אחד עם השיקים נשוא ההתנגדות. כאמור, מדובר בסדרה של 7 שיקים שמועד פירעונם שונה. מועד פירעון השיק הראשון בסדרה הינו 19/1/12 ולאחריו באו 6 שיקים נוספים שמועד פירעונם החל מיום 30/6/12 ועד ליום 30/9/12. לאחר שהשיק הראשון חולל בחשבונו של הנתבע ביום 19/1/12, כ- 6 חודשים טרם שהופקד השיק השני בסדרה, החריש הנתבע ולא הודיע דבר באשר לטענתו כי לא הוא חתם על גבי השיק. כך גם לאחר שהשיק השני והשיק השלישי שהופקדו ביום 30/6/12. לאור האמור לעיל ובנסיבות אלה, שהשיקים מופקדים בחשבונו לאורך תקופה של מספר חודשים, ומוחזרים לידי התובעת ללא שהנתבע משלם את התמורה בעדם, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע שלא ידע על השיקים אלא לאחר שאלה סורבו, לפחות לא לגבי 6 השיקים שבאו לאחר השיק הראשון בסדרה. אי לכך, אני קובעת שגרסתו של הנתבע נסתרה במסמכים שלפני והיא עולה עד כדי הגנת בדים, ואין לתת לו רשות להתגונן.

מאחר ומצאתי כי טענת הנתבע הינה הגנת בדים וכי טענותיו שנטענו בתצהיר הופרכו ונסתרו בחקירה הנגדית ובמסמכים, אני קובעת כי אין לתת לנתבע רשות להתגונן כנגד התביעה השטרית, על כן, נדחית ההתנגדות לביצוע שטר.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל 02-27991-13-2 יימשכו כסדרם.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ד, 29 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: